טיפולי פוריות הן תחילתו של מסע שעל שניכם, בני הזוג, לעבור.
אך דווקא במסע המשותף הזה קיימת בדידות רבה.
הוא מתחיל בשאלות רבות שעולות ואינן מרפות, ומקננות בראשכם בלילה. את מנסה להקל על בן זוגך ולחסוך לו את עגמת הנפש ותחושת התסכול שעולים בך, וכך הכרית ספוגת הדמעות מקבלת את התפקיד של אוזן קשבת.
"מדוע זה קורה לי? מה עשיתי שזה מגיע לי? האם אני שונה עד כדי כך מאחרות? עד מתי איאלץ לחוות את הסבל הנפשי והפיזי הזה?"
אלו שאלות שלאף אחד אין עליהן מענה.
אחרים לא מבינים את המצוקה ולכן את נשארת לבד.
גם אתה מרגיש בודד במסע הזה.
כולם מסביבך מתמקדים בבת זוגך, שכן היא נמצאת באור הזרקורים של טיפולי הפוריות.
הרי היא זו שנושאת את נטל הטיפולים.
אף אחד לא שואל אותך איך אתה, כיצד אתה מתמודד, אלו רגשות עולים בך בתקופה לא קלה זו?
כך אתה שומר בבטן, לא מראה קושי ונותן לאהובתך את הבמה כולה.
המסע הזוגי הזה, לפעמים נהפך להיות מסע אישי של כל אחד מכם.
הוא מתחיל בבדיקות וממשיך בשגרה של טיפולים שנראית כאילו אין לה סוף.
בהדרגה אתם מנתקים קשר עם חברים קרובים, שעסוקים בגידול תינוקות שרק נולדו.
להם זה הצליח, הם לא מבינים את המצוקה שלכם ולכן גם מתקשים לנחם.
אתם מתביישים לספר איך זה מרגיש להישאר עם ה"חוסר".
בהמתנה למשהו טוב שיגיע, מי יודע מתי.
הקרובים אליכם לא תמיד מגלים רגישות למצבכם.
את בוחרת להסתגר בתוך עצמך, אתה נשלח על ידיה לאירועים חברתיים כי היא אינה מסוגלת להתמודד עם המבטים, המחשבות והשאלות.
את מתחילה לקבל מנות של איקקלומין לתוך גופך,
ואתו מגיעים מצבי הרוח הירודים, הדיכאון, והתקפי החרדה.
את מרגישה שאת מאבדת שליטה על חייך.
לאחר מס' מחזורים של שימוש באיקקלומין אתם עוברים לשלב הבא במסע שלכם –
הפניה למרפאה מיוחדת לבעיות פוריות.
את מרוסקת ואתה מנסה לתמוך.
אחרי הכל, למדתם והבטחתם זה לזו שזוגיות היא ביחד באש ובמים.
עם הזמן, לימדת את עצמך לסבול בשקט ואת מוצאת את עצמך מתרחקת יותר ויותר. ממנו, ומכולם.
בלי להרגיש אתם עוברים לשלב הבא של זריקות והזרעות.
בעבודה זה מרגיש כאילו כולן בהריון.
כבר מתחילים לשאול שאלות, אין ברירה וצריך לתת הסבר על ההיעדרויות התכופות שלך מהעבודה.
וכך, הטיפולים הופכים להיות חלק משגרת חייכם.
את מרגישה שאת קרובה לקצה גבול היכולת שלך ומאגר הכוחות שלך הולך ומידלדל.
החיים שלכם סובבים סביב הטיפולים – תכנון החופשות, בילויים עם חברים.
כל יציאה מהבית מחייבת התארגנות ועמידה בזמנים.
הרי חייבים לחזור בזמן כדי להזריק,
ולמחרת יש בדיקות דם, אולטרסאונד או הזרעה..
את מזניחה את כל החלומות האחרים שלך ומתמקדת רק בחלום אחד – להפוך לאם.
אך החלום הזה נראה רחוק יותר ויותר.
שניכם מותשים ועייפים, משוועים לקחת פסק זמן מהטירוף הזה.
עולה לכם רעיון ספונטני לחופשה בחו"ל כדי לחדש כוחות.
פתאום אתם נזכרים, שיש לכם מזרקים להיסחב אתם, ושהוצאתם את מיטב כספיכם על טיפולי הפוריות עד שלא נשאר תקציב לחופשה.
לאחר מס' הזרעות שאינן צולחות, הגיע הזמן להשלים עם העובדה שהגיע הזמן להפריה חוץ גופית.
אף אחד לא סיפר לכם שטיפולי פוריות הם כמו רכבת הרים.
אף אחד לא יודע לומר לכם מתי תסתיים הנסיעה ברכבת זו.
אתם נעים בין אופטימיות לייאוש, בין אושר לעצב, בין עשייה לפסיביות,
בין שאיבה להחזרה ופסק זמן מהטיפולים.
הטלטלה הרגשית חזקה.
אולי אחרי שבתוך תוככם קצת וויתרתם,
אך לא הפסקתם לנסות,
יום אחד זה קורה –
אתם בהריון.
ובלי ששמתם לב, החלום התגשם והפכתם מזוג לשלישייה.
כך יסתיים המסע המפרך שלכם. אך אל תתמודדו אתו לבד.
הרשו לאדם מתאים להיכנס לחייכם, להוביל אתכם, להקל, להקשיב, לתמוך, לקחת אתכם יד ביד.
כך המסע יהיה קל הרבה יותר.
אני כאן בשבילכם.